Minimal change disease ו-Primary focal segmental glomerulosclerosis, יחד עם תסמונת נפרוטית אידיופתית בילדים, הן פודוציטופתיות בתיווך חיסוני המובילות לתסמונת נפרוטית. בחולים עם MCD נמצאו נוגדנים עצמיים המכוונים כנגד נפרין, אך תפקידיהם הקליניים והפתופיזיולוגיים אינם ברורים.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו מחקר רב-מרכזי לניתוח נוגדנים עצמיים כנגד נפרין במבוגרים עם מחלות גלומרולריות, כולל MCD, FSGS, Membranous nephropathy, IgA nephropathy, ANCA-associated, lupus nephritis, בילדים עם תסמונת נפרוטית אידיופתית ובקבוצת ביקורת. בנוסף, פותח מודל על עכברים באמצעות חיסון פעיל בנפרין עכברי רקומביננטי.
במחקר נכללו 539 מטופלים (357 מבוגרים ו-182 ילדים) ו-117 בקבוצת הביקורת. בקרב המבוגרים נמצאו נוגדנים עצמיים כנגד נפרין ב-46 מתוך 105 מטופלים (44%) עם MCD, בשבעה מתוך 74 מטופלים (9%) עם FSGS ובמקרים נדירים בלבד בקרב חולים עם מצבים אחרים. מתוך 182 ילדים עם תסמונת נפרוטית אידיופתית, 94 (52%) נמצאו חיוביים לנוגדים אלה.
בתת הקבוצה של חולים עם MCD פעיל או תסמונת נפרוטית אידיופתית שלא קיבלו טיפול מדכא חיסון, השכיחות של הופעת הנוגדנים הגיעה ל69% ו-90% בהתאמה.
בעת הגיוס למחקר ובמהלכו רמות הנוגדנים נמצאו במתאם עם פעילות המחלה. בנוסף, החיסון הרקומביננטי בעכברים גרם להתפתחות תסמונת נפרוטית בפנוטיפ הדומה ל-MCD, הכולל שקיעה של IgG באזור הסליט דיאפרגמה, פוספורילציה של נפרין ושינויים משמעותיים בשלד התא של העכברים.
מסקנת החוקרים היתה כי נוגדנים עצמיים כנגד נפרין נמצאו בשכיחות גבוהה בקרב חולים עם MCD או תסמונת נפרוטית אידיופתית ונראו כסימנים לפעילות המחלה. ההיקשרות שלהם בגלומרולוס (ב-slit diaphragm) גרמה לפגיעה בתפקוד הפודוציטים ולתסמונת נפרוטית, מה שמדגיש את חשיבותם הפתופיזיולוגית.
מקור:
תגובות אחרונות