סמנים ביולוגיים בדם לאבחנת מחלת האלצהיימר זמינים לשימוש קליני, אך ערכם אינו מובן היטב בתסמונות הקשורות לניוון פרונטו-טמפורלי (frontotemporal lobar degeneration). במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת JAMA Neurology, ביקשו חוקרים להעריך את המשמעות הקלינית ויכולת הזיהוי של מחלת האלצהיימר במחלות ניווניות הקשורות לניוון פרונטו-טמפורלי, באמצעות שלושה סמנים ביולוגיים בפלזמה: p-tau217י(phosphorylated tau 217), NfLי(neurofilament light chain) ו-GFAPי(glial fibrillary acidic protein).
עוד בעניין דומה
מחקר קליני-פתולוגי זה נערך במרכז לחקר מחלת האלצהיימר של אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, בין אוגוסט 2008 ליולי 2022. המחקר כלל מטופלים שעברו נתיחה לאחר המוות, הערכה קלינית ובדיקה נוירופתולוגית, ואובחנו עם תסמונות הקשורות למחלת האלצהיימר (125 משתתפים), תסמונות הקשורות לניוון פרונטו-טמפורלי (198 משתתפים), או היו ללא ליקוי קוגניטיבי בזמן ההערכה (16 משתתפים). המחקר בחן חשיפה לתסמונות הקשורות למחלת האלצהיימר או ניוון פרונטו-טמפורלי, וכן מצב קוגניטיבי תקין. הרמות בפלזמה של p-tau217,יNfL ו- GFAP נמדדו באמצעות טכנולוגיית single-molecule array. כמו כן, מחלת האלצהיימר הוגדרה על פי נוכחות של שינויים נוירופתולוגיים בדרגה בינונית או גבוהה בנתיחה. הקשרים בין הסמנים הביולוגיים לתסמונות הקליניות הוערכו באמצעות רגרסיות ליניאריות, בעוד שאנליזות הדמיה בוצעו באמצעות מודל בייסיאני ליניארי של אפקטים מעורבים.
בסך הכל נכללו 349 מטופלים במחקר (191 [55%] גברים; גיל ממוצע בעת המוות 72 [סטית תקן 11] שנים). תוצאות המחקר הדגימו כי מחלת האלצהיימר הייתה שכיחה הן בתסמונות הקשורות למחלת אלצהיימר (110 מתוך 125; 88%) והן בתסמונות הקשורות לניוון פרונטו-טמפורלי (45 מתוך 198; 23%). דרגת השינוי הנוירופתולוגי בנתיחה הייתה הגבוהה יותר בתסמונות הקשורות לאלצהיימר (שינוי נוירופתולוגי גבוה: 82/88 [93%] במחלת אלצהיימר לעומת 13/23 [56%] בתסמונות הקשורות לניוון פרונטו-טמפורלי). בנוסף, מחלת האלצהיימר נחשבה לעיתים קרובות לפתולוגיה נלווית בתסמונות הקשורות לניוון פרונטו-טמפורלי (30 מתוך 198; 15%). ריכוזי החלבון p-tau217 בפלזמה היו גבוהים יותר באופן מובהק בתסמונות הקשורות לאלצהיימר (ממוצע 0.28 פיקוגרם למ"ל, סטיית תקן 0.16) בהשוואה לתסמונות הקשורות לניוון פרונטו-טמפורלי (ממוצע 0.10 פיקוגרם למ"ל, סטיית תקן 0.09; P <0.05). יתר על כן, הריכוזים הגבוהים ביותר של חלבון p-tau217 נמצאו בתסמונות אלצהיימר לא טיפוסיות (ממוצע 0.33 פיקוגרם למ"ל, סטיית תקן 0.02), ואחריהן בתסמונות אמנסטיות טיפוסיות המופיעות בגיל מאוחר (ממוצע 0.27 פיקוגרם למ"ל, סטיית תקן 0.03).
בקרב תסמונות הקשורות לניוון פרונטו-טמפורלי, מקרים עם מחלת אלצהיימר הציגו ריכוזים גבוהים יותר של חלבון p-tau217 (ממוצע 0.19 פיקוגרם למ"ל, סטיית תקן 0.02), בהשוואה לאלה ללא מחלת אלצהיימר (ממוצע 0.07 פיקוגרם למ"ל, סטיית תקן 0.00). בנוסף, חלבון p-tau217 בפלזמה הדגים דיוק גבוה בזיהוי הפתולוגיה של מחלת האלצהיימר בתסמונות השונות (שטח מתחת לעקומת ROCי(receiver operating characteristic) 0.95, רווח בר-סמך 95%: 0.93-0.97), עם דיוק מעט גבוה יותר בתסמונות הקשורות לאלצהיימר (שטח מתחת לעקומה 0.98, רווח בר-סמך 95%: 0.95-1.00) בהשוואה לתסמונות הקשורות לניוון פרונטו-טמפורלי (שטח מתחת לעקומה 0.89, רווח בר-סמך 95%: 0.83-0.94). לעומת זאת, NfL ו-GFAP הדגימו דיוק נמוך יותר בזיהוי מחלת האלצהיימר (שטח מתחת לעקומה 0.73, רווח בר-סמך 95%: 0.68-0.78 ושטח מתחת לעקומה 0.75, רווח בר-סמך 95%: 0.67-0.80, בהתאמה) ולא הוסיפו ערך אבחנתי מובהק לבד או בשילוב עם החלבון p-tau217. כמו כן, נוכחות מחלת האלצהיימר בתסמונות הקשורות לניוון פרונטו-טמפורלי הייתה קשורה לציונים נמוכים יותר במבחן הקצר לאבחון מנטלי (Mini-Mental State Examination) (ממוצע 2.90, סטיית תקן 1.09; P < 0.05), ירידה בביצועי זיכרון (ציון z ממוצע 0.64, סטיית תקן 0.32), תפקודים ניהוליים (ציון z ממוצע 0.74, סטיית תקן 0.19), ויכולות מרחביות-חזותיות (ציון z ממוצע 0.88, סטיית תקן 0.37), וכן לשיעור גבוה יותר של אטרופיה קורטיקלית אחורית.
החוקרים מסכמים כי מחלת אלצהיימר בעלת משמעות קלינית הייתה נפוצה בתסמונות נוירודגנרטיביות והייתה ניתנת לזיהוי באמצעות החלבון p-tau217 בפלזמה. p-tau217 בפלזמה עשוי לשמש ככלי בעל ערך להערכת ההשפעה הקלינית של מחלת אלצהיימר כפתולוגיה נלווית בתסמונות נוירודגנרטיביות שאינן מחלת אלצהיימר, כולל השפעתן של תרופות המשנות את מהלך המחלה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות